ספר של מתוך ספרו של הרב חיים רבי
~ העולם נברא על תנאי
על הפסוק: ”בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ” מבואר במדרש, שהעולם נברא בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. ושתי הראשיות האלה שהן אחת, נותנות אחיזה וקיום לשמים ולארץ, כי בלי עסק התורה של עם ישראל, אין העולם יכול להתקיים אפי’ רגע אחד! ומה שיש בתהלים 26 פעמים ”כי לעולס חסדו”, הוא כנגד 26 דורות שמאדם הראשון עד משה רבנו, כשעדיין לא ניתנה תורה והעולם היה ניזון בחסד. משניתנה תורה מתקיים העולם בדין ועומד על עסק התורה ועיין פרש”י שבת (פח:) ומסילת ישרים פ”א.
כידוע, אמריקה נתגלתה בחצי השני של כדור הארץ לפני קצת מלמעלה משתי מאות שנים. אבל הזוה”ק (בפ’ ויקרא) גילה לנו עוד קודם לכן, שיש מקומות ישוב בעולס שמואר שם כשכאן חשוך וחשוך שם כשאצלנו מואר. ובקטבים של כדור הארץ יש מקומות שבחלק מהם יום ובחלק מהם לילה באותו זמן ממש. אבל לשם מה צריך את זה שיהיה מואר כאן ובמקביל חשוך שם ולהיפך? הסביר רבנו הגרי”ח זצ”ל, שדבר זה נעשה משמים, על שתמיד בארץ זו או אחרת יהיו אנשים עוסקים בתורת ה’ בלא הפסק, כך שהעולמ יוכל להמשיך להתקיים ועיין ”רב פעלים” סוד ישרים ח”ב סי’ ג. ו”בן יהוידע” (ברכות יא:).
ידוע מש”כ רבנו הרמב”ם (בהקדמה לפיהמ”ש), שהקב”ה נותן לפעמים בלב אנשים לבנות בניין לתפארת, ארמון כליל יופי, או לנטוע כרם משובח שהשקיעו הרבה בתכנונם ובהקמתם. וכל זה שווה לו, ישתבח שמו, אפילו לשימוש חד פעמי של אדם ירא שמים, שלאחר כמה שנים יעבור במקום ההוא ביום קיץ חם ויחסה בצל הבניין להינצל מן השרב והחום הכבד, או שיגיעו לידיו ענבים מאותו כרם, להכין מהם יין משובח או תרופה מסוימת. וכ”ז מעומק חכמתו של בורא עולם, שרצה לברוא את עולמו לכבוד התורה ולכבוד ישראל שלומדים תורה. גם רואים מכאן, שבזכות התורה העולם מתקיים ברווחה, כי אם צדיק צריך לקבל קצת צל, מספיקה לזה משוכה קטנה או קיר קטן. אולם משכבר ניתנה הרשות לבנות קיר, כבר מותר על בסיס הקיר הזה לבנות ארמון. וב”מסילת ישרים” (פרק א): ”עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם, המקודש בקדושתו יתברך. ” וכן אמרו חז”ל (ברכות יז:): ”כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני. וחנינא בני די לו בקב חרוביו מערב שבת לערב שבת. ” הסבירו המפרשים: בשביל – ע”י השביל שמוריד הצדיק לעולם, מביא שפע וברכה לכל העולם כולו.
אומרת הגמרא (ע”ז ב:), שלעתיד לבוא יבואו אומות העולם ויבקשו שכר על כל מה שפעלו, בנו וסללו, ויאמרו שכל מה שעשו, לא עשו אלא לצורך ישראל. הקב”ה יאמר להם: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם – לצורך עצמכם עשיתם. מבאר הגרי”ז מבריסק זצוק”ל בחידושיו, שלעתיד לבוא יווכחו הגויים כיצד כל המדע והטכניקה שבעולם התאימו ושירתו היטב את עם ישראל וכל השיטות והחידושים סבבו בפרט סביב לומדי התורה כך, שהיה באפשרותם לנצל את כל המתרחש סביבם כאמצעי טוב המאפשר לשקוד על התורה ביתר יעילות. על כך אומר להם הקב”ה לאומות העולם: שוטיס שבעולם. אתם לא שקרניס, אתס פשוט שוטים, כי בזמן שבניתם ועשיתם את הכל, לא כיוונתם לצורך ישראל, אלא הכל עשיתם להנאתכם ולצורך עצמכם בלבד. ובאמת, מי שעשה לצורך עצמו, הנאתו מהדבר שעשה הוא שכרו. נמצא, שכבר קיבל שכר על מה שעשה ונקרא שוטה על שום שהעדיף את השכר בעוה”ז.
רואים, שלא רק פעולות הנעשות בארץ הקודש סובבות סביב קיומה של תורה אלא אפילו, למשל, אם נסללו הרבה מסילות ברזל בהרבה ארצות בעולם, תכלית הקמתן יכולה להיות אך ורק עבור בן-ישיבה אחד שיוכל בנקל לנסוע ללמוד תורה. עד כאן, והרבה יותר מכאן, מגעת זכות לימוד התורה של ישראל. אילו אומות העולם היו יודעים שרווחתם ושעצם קיומם תלוי בנו, לא היו מניחים אותנו רגע אחד להתבטל מעסק התורה. ומפורש בזוה”ק (חק לישראל מטות יום א): כמה ה’ אוהב את ישראל ובזכותם מביא מזונות לעולם כולו. כשעם ישראל הלכו בדרך התורה, היה השפע יורד לישראל, ואילו השאריות היו מתפזרות לאומות העולם. משל למלך, שמביא מזונות למשפחתו והעצמות לכלבים. אבל כשישראל בגלות ואינם עושים רצונו של מקום, יורד השפע לאומות העולם, והמעט המשתייר ניתן לישראל.
באשר למכות ולאסונות הבאים על הגויים אומר הנביא צפניה (בפרק ג), שהקב”ה מכה את הגויים ועושה בהם שמות בעבור עם ישראל, שאנחנו נראה בעינינו ונשמע באוזנינו ונלמד מוסר ונתיירא מאותו עונש, שיכול היה לבוא על שונאי ישראל.
ב”ילקוט שמעוני” (צפניה אות ג): ”אתה מוצא, כשחטאו ישראל וביקש הקב”ה להגלותם, אמר הקב”ה: אם אני מגלה את ישראל תחילה, עכשיו נעשו חרפה וקלון לכל האומות. מה עשה? הביא לסנחריב על כל האומות והגלה אותן. אמר הקב”ה: יהיו ישראל רואים שהגליתי עובדי כוכבים ויעשו תשובה. כיוון שלא עשו תשובה, מיד גלו. וכן אתה מוצא: ‘ונתתי נגע צרעת בבית”’ – למה העצים והאבנים לוקים? כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה. ”
למדנו, שמה שקורה בעולם הוא סיבה לעורר את עם ישראל לאמונה ולחזרה בתשובה; ולמדנו, שכאשר הקב”ה גורם נס בעולם, המטרה ללמוד ממנו ולהתחזק בתורה ויראת שמים, אחרת נענשים נוראה והעונש הוא על שום שאין מתעוררים מהתגלות השכינה שבנס, הגם שרואים עין בעין את יד השם.
מסיבה זו אין רואים, בדרך כלל, נסים מעל הטבע כביציאת מצרים, לפי שראיית נסים מעין אלה מחייבת אותנו מאוד להתעורר ולהתעלות יותר. לכן מיעוט הנסים האלה הוא חסד ה’. וכשעם ישראל יורדים ברוחניות, הקב”ה, ישתבח שמו, ”מסלק עצמו”. וכשיורדים עוד ”מסתלק עוד”, כביכול, שלא לראות בירידתנו, כמש”כ: ”ואנכי הסתר אסתיר פני וגו”’, הוא מה שנקרא: ”הסתר פנים. ” לעומת זאת, בארבעים שנות המדבר הייתה התגלות עצומה של שכינה ומי שהפריע, או חרג מן המסילה העולה בית אל, נענש מיד. קורח נענש, נדב ואביהוא נענשו. כמו כן נענשו המתאוננים והמרגלים ודור המדבר. אפילו משה ואהרן נענשו בכך שלא נכנסו לארץ. מהו תפקידנו אנו במערכת מופלאה זו? לגלות את ה’ יתברך בתוך הירידה הנוראה והחושך, המסתירים את האמת.
כל המכות הניחתות על הגויים, סובבות אותם ככפרות על עם ישראל. לכן כל מכה שהם סופגים, צריכה להרטיט את נימי נפשנו ולעוררנו לפרוץ את טבעת השגרה החונקת, להתעלות ולהעלות את כל הבריאה איתנו. בידינו להתרומם ולרומם וכל המאורעות סובבים סביבנו ועבורנו.
כל אימת ששומעים על אסונות נוראים המתרחשים ברחבי העולם, אסונות מבהילים כמו רעידות אדמה ורוחות סערה הנקראות ”הוריקן” ו”טורנדו”, המשאירות אחריהן הרס וחורבן, כאשר מאות אלפי בני אדם נשארים בלי קורת גג, ורבים מהם מתים במיתות משונות, רח”ל, כל זה נעשה למען עס ישראל, שיראו ויתבוננו וישכילו שהעולם לא הפקר, כי ע”י המעשים שאנו עושים אנחנו קובעים אילו חדשות תהיינה בעולם, בין לטוב בין למוטב. לזה אמרו (ביבמות סג.): ”אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל” -ע”י השביל שסוללים מעשיהם של ישראל. ואמרו (בפסחים סח:): ‘אלמלא תורה, לא נתקיימו שמים וארץ. ”; בשבת (קיט:): ”אין העולם מתקיים, אלא בזכות הבל תינוקות של בית רבן. ”; בברכות (ח:): ”מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה. ” לפיכך, כל אחד ואחד מאיתנו אחריות גדולה רובצת עליו וחייב לומר: בשבילי נברא העולם (סנהדרין לז.). ובכתבי רבי נחמן מברסלב זיע”א מובא, ששואלים את האדם ביום הדין אם חשב על כך והתבונן בזה שהעולם נברא בשבילו. ובמסכת קידושין (מ.): ”לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצווה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. ” וב”מדרש קוהלת” (הובא ב”מסילת ישרים” פרק א): ”בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן. אמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. ”
בעזרת ה, נזכה להתעורר ולהרגיש כך, ונזכה לפעול ולחיות עפ”י ציפיות הקב”ה מאיתנו.
מידע על יארצייט
