. מה באתי לתקן?
ובזה נבוא לגילוי סוד נפלא המבואר בדברי רבי צדוק הכהן מלובלין וכן בספר “שבט מוסר” פכ”ג בסופו, והוא שיוכל האדם לידע מה בא לתקן בזה העולם, הן בחלק ה”סור מרע” והן בחלק ה”עשה טוב”.
בחלק ה”סור מרע”, יוכל לדעת את עיקר סיבת ביאתו לעולם במידה רעה או בתאווה רעה, והוא במה שיצרו תוקפו ביותר, כי בהיות והאדם בא לתקן את מה שקלקל, ובשל כך בא הוא באותם נתונים של ניסיונות כדי להשלים עצמו ממדרגה שקלקל בה, אזי אם רואה הוא שיצרו תוקפו ביותר במידת הגאווה, הכעס, הקמצנות, הקנאה, וכדומה אזי ידע שבכאן סיים בפעם קודמת ועליו להתחיל מכאן דווקא מחדש לתקן את אשר עיוות.
וכמו כן בתאוות רעות, הרואה שיצרו תוקפו ביותר לתאוות ממון, או עריות, אכילה, טיול ובילוי, או ללשון-הרע דברים בטלים, ליצנות וכדומה, ידע שבאותו מינון שיצרו תוקפו, לשם בדיוק ממש מעד, ומשם צריך הוא להחל בתיקון עצמו.
וכן בחלק ה”עשה טוב”, יראה במה קשה לו מצד אחד בתורה או בתפילה או בגמילות חסדים, וכמו כן בתורה עצמה במה יקשה עליו מצד אחד בעיון ובבקיאות, ידע שבזה תיקונו. תקנון
אלא שבחלק העשה טוב יש לצרף עוד סימן לידע במה תיקונו, והוא מלבד מה שקשה לו כאמור עוד יראה שחושק הוא בלבו לקיים דבר זה ביותר ורואה ברכה בעמלו, וכי אופיו ותכונותיו מתאימים לדבר זה שהינו חושק, כך שחשקו אינו נובע מקנאה בזולתו, ואף שקשה עליו הדבר. כי אם זהו דבר שלא יחשק לבו כלל לדבר, וכמו כן אינו רואה ברכה בעמלו עידן ועידנים, זהו אדרבא, סימן שאין לו לעסוק בזה ולא על כך ביאתו, כי אם על כך היתה ביאתו הרי שהיה רואה סייעתא דשמיא וברכה בעמלו, וכעניין הגמרא (חולין כ”ד ע”א) כל תלמיד שלא ראה סימן ברכה בלימודו חמש שנים שוב אינו רואה.
מתוך הספר אור לנתיבתי של הרב לוגסי
ניתן להשיג בחנות ספרי קודש